חריקת שיניים בשינה בילדים (ברוקסיזם): מתי צריך לבדוק ומה אפשר לעשות?

שינה מקוטעת ובעיות נשימה

נמצא קשר בין ברוקסיזם לבין נחירות, נשימת פה, חסימה אפית ו דום נשימה בשינה. אצל חלק מהילדים פעילות הלסת מופיעה לאחר ארוע של הפסקת נשימה או יקיצה קצרה.

עם זאת, ברוקסיזם לבדו אינו מאבחן דום נשימה, וטיפול בנחירות אינו מבטיח שהחריקה תיעלם. כאשר קיימות גם נחירות חזקות, הפסקות נשימה, הזעה, שינה חסרת מנוחה או עייפות ביום, יש מקום להערכת נשימה בשינה.

מתח ועומס רגשי

מתח, חרדה, שינוי במסגרת, קשיים חברתיים או תקופות עמוסות יכולים להגביר הידוק לסתות, בעיקר בערות. הקשר לברוקסיזם בשינה קיים בחלק מהמחקרים, אך הוא אינו מופיע אצל כל ילד.

חשוב לא להסיק באופן אוטומטי שילד החורק שיניים נמצא במצוקה. מצד שני, כדאי לשאול בעדינות אם משהו השתנה לאחרונה, במיוחד כאשר התופעה החלה בפתאומיות.

תרופות וחומרים ממריצים

תרופות מסוימות, ובהן חלק מהתרופות להפרעת קשב וחלק מהתרופות נוגדות הדיכאון והחרדה, עלולות לעיתים להגביר הידוק או חריקת שיניים.

במתבגרים כדאי לברר גם צריכה של קפאין, משקאות אנרגיה, ניקוטין או חומרים ממריצים אחרים.

*שינוי תרופה חייבת להעשות לאחר התייעצות רפואית

מצבים נוירולוגיים והתפתחותיים

ברוקסיזם מתואר בשכיחות גבוהה יותר בחלק מהילדים עם הפרעות נוירולוגיות או התפתחותיות, אך הוא יכול להופיע גם אצל ילדים בריאים לחלוטין.

במקרים נדירים, תנועות לסת חריגות עלולות להיות חלק מאירוע נוירולוגי. חשד כזה עולה בעיקר כאשר מופיעות גם תנועות גוף לא רגילות, שוני בתקשורת עם הסביבה בזמן ערנות, איבוד שליטה על סוגרים, ריור חריג, אירועים זהים וקצרים החוזרים פעמים רבות בלילה או הופעה לאחר גיל 10 שנים.

ומה לגבי מבנה השיניים או תולעים?

בעבר ייחסו ברוקסיזם בעיקר לבעיה בסגר השיניים. כיום ברור שמבנה השיניים לבדו אינו מסביר את מרבית המקרים, ולכן לא מומלץ לבצע שינוי בלתי הפיך של הסגר רק כדי "לרפא" את החריקה.

אין כיום מחקרים איכותיים המבססים קשר סיבתי ברור בין ברוקסיזם לבין מחלות או חסרים מסוימים. עם זאת, מניסיוני הקליני, מצבים שונים היוצרים עקה גופנית או פוגעים באיכות השינה עשויים להגביר חריקת שיניים, ובהם מתח נפשי, חסך שינה, תולעים, חסר ברזל, אסתמה, נחירות ונזלת. חשוב להדגיש כי חריקת שיניים כתסמין מבודד אינה סיבה לטיפול נגד תולעים, למתן תוספי ברזל או ויטמינים, או לכל טיפול אחר ללא אבחנה. עם זאת, היא מצדיקה הערכה אצל הרופא המטפל, במיוחד כאשר נלווים אליה תסמינים נוספים.

1. מעקב והרגעה

כאשר הילד אינו סובל מכאב ואין שחיקה משמעותית, לעיתים הטיפול הנכון הוא מעקב בלבד.

כדאי לצלם את השיניים מדי כמה חודשים, להמשיך ביקורות שיניים ולהימנע מיצירת חרדה סביב הרעש. אצל ילדים רבים התופעה פוחתת עם הזמן.

2. הגנה על השיניים

סד לילה עשוי להגן על השיניים ולהפחית עומס וכאב אצל מטופלים נבחרים, אך הוא אינו "מכבה" בהכרח את פעילות השרירים במוח ואינו מרפא את הסיבה לברוקסיזם.

בילדים הלסת והשיניים עדיין מתפתחות. לכן סד צריך להיות מותאם ומנוטר על ידי רופא שיניים לילדים, במיוחד בתקופה שבה שיניים נושרות ובוקעות. לא מומלץ להשתמש באופן עצמאי בסד גנרי שנרכש ללא בדיקה.

3. שיפור השינה

הפחתת חסך שינה ויקיצות עשויה לעזור בחלק מהמקרים:

• •שעות שינה קבועות המתאימות לגיל.
• •שגרת ערב רגועה.
• •הפחתת מסכים וגירוי לפני השינה.
• •הימנעות מקפאין ומשקאות אנרגיה בשעות אחר הצהריים והערב.
• •טיפול בחסימה אפית או בבעיית נשימה, אם אובחנו.

4. טיפול בגורם נלווה

אם קיימים נחירות, חרדה, כאב, רפלוקס משמעותי או תופעת לוואי אפשרית של תרופה, מטפלים בבעיה עצמה. טיפול כזה עשוי להפחית את הברוקסיזם, אך אין ודאות שהוא יפסיק אותו לחלוטין.

5. הפחתת מתח בלסת במהלך היום

בילדים גדולים ובמתבגרים אפשר ללמד מודעות פשוטה: השפתיים יכולות להיות סגורות בעדינות, אך השיניים אינן אמורות להיות צמודות במשך היום.

כאשר קיים כאב ניתן לשקול, בהתאם לבדיקה:

• •הפסקה זמנית של לעיסת מסטיג ומזונות קשים.
• •חימום מקומי עדין.
• •מתיחות והרפיית לסת.
• •פיזיותרפיה המכוונת לשרירי הלעיסה ולמפרק הלסת.
• •טיפול רגשי או התנהגותי כאשר קיים עומס משמעותי.

6. טיפול תרופתי

לפי סקירות עדכניות בילדים, אין כיום תרופה שגרתית ומוכחת לברוקסיזם בילדות. המחקרים קטנים ושיטות המדידה שונות מאוד זו מזו.

כדורי שינה, מרפי שרירים, מלטונין או הזרקות בוטולינום אינם טיפול רגיל בחריקת שיניים בילדים. הם נשקלים רק במצבים חריגים ובהתאם לבעיה הרפואית הכוללת.

מדידה ביתית מדויקת

חיישני שריר קטנים, הקלטות קול וסדים "חכמים" עשויים לאפשר בעתיד למדוד בבית את מספר האירועים ואת עוצמתם, במקום להסתמך רק על דיווח ההורים.

התאמת הטיפול לסוג הברוקסיזם

ייתכן שבעתיד לא נתייחס לכל הילדים החורקים שיניים כאל קבוצה אחת. ילד עם נחירות, מתבגר המהדק שיניים בזמן מתח וילד עם תופעת לוואי של תרופה עשויים להזדקק לטיפולים שונים לחלוטין.

משוב בזמן אמת

נבדקות מערכות המזהות פעילות חריגה של שרירי הלסת ומספקות גירוי עדין שמטרתו לעצור אותה מבלי להעיר את המטופל. הטכנולוגיה מעניינת, אך עדיין אינה טיפול שגרתי בילדים.

האם הברוקסיזם תמיד מזיק?

אחת ההשערות המעניינות היא שחלק מאירועי הברוקסיזם עשויים להיות תגובה של הגוף ליקיצה זעירה, המסייעת בהגברת רוק או בשינוי תנוחת הלסת ודרכי האוויר. זו עדיין השערה מחקרית, ולא סיבה להתעלם מנזק או מכאב.

האם חריקת שיניים אומרת שהילד נמצא בלחץ?

לא בהכרח. מתח יכול לתרום לברוקסיזם, במיוחד בערות, אך ילדים רגועים ובריאים יכולים לחרוק שיניים בשינה. חשוב לבדוק את ההקשר ולא להסיק מסקנות מהרעש בלבד.

האם כל ילד שחורק שיניים צריך סד?

לא. סד נשקל כאשר קיימים נזק לשיניים, רגישות, כאב או סיכון דנטלי משמעותי. בילדים הוא חייב להיות מותאם לשלב בקיעת השיניים והגדילה.

האם ברוקסיזם הוא סימן לדום נשימה בשינה?

לא בפני עצמו. קיים קשר בין התופעות אצל חלק מהילדים, אך חריקת שיניים אינה בדיקת סקר לדום נשימה. נחירות, הפסקות נשימה, נשימת פה ועייפות ביום הן סיבות חשובות יותר לבירור.

האם צריך לבצע בדיקת שינה?

ברוב המקרים לא. בדיקת שינה נשקלת כאשר קיימים סימנים לבעיה נשימתית, אירועים ליליים חריגים או צורך באבחנה מדויקת יותר.

האם התופעה תחלוף?

אצל ילדים רבים הברוקסיזם פוחת עם הגיל. עם זאת, כל עוד הוא נמשך כדאי לעקוב אחר כאב, תפקוד ומצב השיניים, ולא להסתפק בהמתנה כאשר מופיעים סימני נזק.