סיפורים מהמרפאה

ילד בן שלוש וחצי, בריא בדרך כלל, הופנה בשל שיעול רטוב וליחה מרובה שהחלו שמונה שבועות קודם לכן. הוא קיבל שני קורסים של מוקסיפן בהטבה זמנית וחלקית. הטיפול במשאפים לא עזר.

ההורים חשבו שהעדר התגובה לטיפול הוא סימן ל"מחלה וירלית" וקיבלו את המסר שאין טיפול למחלה ויראלית.

השיעול הלח והעמוק, גילו הצעיר של הילד, השיפור החלקי לאחר קורס אנטיביוטיקה והיעדר תגובה למרחיבי סמפונות העלו חשד לברונכיטיס חיידקית ממושכת (PBB). לנוכח משך התסמינים נשקל גם בירור לברונכיאקטזיות. ברונכיאקטזיות היא מחלת ריאה כרונית המאופיינת בהתרחבות קבועה ובלתי הפיכה של הסמפונות, הצטברות ליחה, שיעול כרוני ממושך ודלקות ריאות חוזרות.

ילד בן שבע הופנה בשל קשיי ריכוז בכיתה. ההורים קיבלו הצעה לשקול הערכה ל-ADHD. במהלך השיחה הם ציינו שהוא נוחר ומזיע בלילה.

עייפות, קשיי ריכוז וחוסר שקט במהלך היום יכולים להופיע גם בהפרעת קשב, ולכן התמונה עלולה להטעות. במקרה הזה לא נשאלו בתחילה שאלות ממוקדות על השינה.

בבדיקת שינה נמצא דום נשימה חסימתי בדרגה בינונית, עם AHI של 8, כלומר שמונה אירועי נשימה בממוצע בשעה. לאחר הסרת השקדים והשקד השלישי חל שיפור ניכר באיכות השינה, ובהמשך השתפרו גם קשיי הריכוז.

ילדה בת תשע, עם אבחנת אסתמה מגיל ארבע. נזקקה למשאף להקלה על תסמיני קוצר הנשימה אחת ליומיים עד שלושה בממוצע. ההורים ראו בזה "שליטה סבירה".

הורים רבים מתייחסים לשימוש תכוף במשאף להקלה כחלק בלתי נמנע מאסתמה. בפועל, צורך במשאף להקלה יותר מפעמיים בשבוע מעיד על שליטה לא מספקת בתסמינים.

התברר שהילדה הגבילה את השתתפותה בפעילות ספורטיבית מבלי לספר על כך. לאחר התאמת הטיפול ומעבר למשאף משולב המשמש הן לטיפול קבוע והן להקלה, לפי תוכנית MART, חל שיפור ניכר בשליטה בתסמיני האסתמה.

ילד בן אחת עשרה פנה בשל שיעול לילי בלבד, ללא צפצופים וללא אלרגיה ידועה. במשך חצי שנה קיבל טיפול במשאפים שמיועדים לטיפול באסתמה, אך השיעול לא השתפר.

שיעול לילי הוא תסמין שכיח של אסתמה, אך כאשר אין תגובה לטיפול ותפקודי הריאה אינם תומכים באבחנה, יש להרחיב את האבחנה המבדלת ולשקול גורמים נוספים.

תשאול ממוקד העלה חשד לרפלוקס קיבתי-ושטי משמעותי. לאחר טיפול מתאים, השיעול חלף בהדרגה בתוך ימים ספורים.

מתבגרת בת שלוש עשרה, ספורטאית, פנתה בשל אי סבילות למאמץ שנמשכה כחצי שנה. תפקודי הריאה היו תקינים, וטיפול במשאף להקלה לא שיפר את יכולתה במאמץ.

אי סבילות למאמץ בגיל ההתבגרות עשויה לעורר חשד לאסתמה. במקרה הזה, תפקודי הריאה התקינים הובילו להפסקת הבירור במקום לבחינת גורמים אפשריים נוספים.

בספירת הדם נמצאה אנמיה מחסר ברזל, עם רמת המוגלובין של 9.2 גרם לדציליטר. לאחר טיפול בברזל, אי הסבילות למאמץ חלפה.

הורים מאלעד פנו אלי לאחר שמדריכת שינה לא הצליחה לשפר את שנת תינוקתם בת התשעה חודשים. הם חיפשו מומחה שינה שיסביר מה פספסו.

בבדיקה נמצאה דלקת אוזניים תיכונה ונזלת מוגלתית אחורית שגרמו לסבל. לאחר סיום הטיפול התינוקת החלה לישון ברצף.