נחש הכיש? מה עושים, ומה ממש לא עושים
פתיחה קצרה על הכשת נחש בילדים, הנחיות עזרה ראשונה וזיהוי סימני אזהרה.
פתיחה
הכשת נחש היא אירוע מפחיד, אבל ברוב המקרים יש זמן לפעול נכון. הטעות המסוכנת ביותר היא לא הפחד עצמו, אלא פעולות "עממיות" שמחמירות את המצב: חיתוך, מציצת ארס, חסם עורקים, קרח או ניסיון לתפוס את הנחש. ההמלצה המרכזית היא להרחיק את הילד מהנחש, להרגיע, למנוע תנועה מיותרת, להסיר טבעות/צמידים/נעל לוחצת, ולהזעיק עזרה רפואית מיד.
מה עושים מיד?
- מתקשרים מיד למד״א 101
- מרחיקים את הילד מהנחש
- משכיבים או מושיבים אותו במנוחה
- משתדלים למנוע הליכה או ריצה
- מסירים טבעות, צמידים, שעון, נעל או בגד לוחץ מהאזור שנפגע
- מקבעים את הגפה בעדינות, בלי לחץ
- אם אפשר, מצלמים את הנחש מרחוק בלבד, בלי להתקרב ובלי לנסות ללכוד אותו
- מסמנים בעט את גבול הנפיחות/האודם ואת השעה, אם יש נפיחות מתקדמת
הדברים שאסור לעשות אחרי הכשת נחש
- לא חותכים את מקום ההכשה
- לא מוצצים ארס
- לא שמים חסם עורקים
- לא שמים קרח
- לא שוטפים באלכוהול או בחומרים צורבים
- לא נותנים לילד לרוץ "כדי להגיע מהר"
- לא מנסים לתפוס את הנחש
- לא מחכים לראות אם "זה יעבור"
- לא נותנים אספירין/נורופן/איבופרופן בלי הנחיה רפואית, בגלל חשש לדימום בחלק מסוגי ההכשות
למה לא לשים חסם עורקים?
הורים רבים עדיין חושבים שחסם עורקים "עוצר את הארס". בפועל, הוא עלול להחמיר נזק מקומי, לפגוע באספקת דם, וליצור בעיה קשה יותר כאשר משחררים אותו. סקירה שיטתית על עזרה ראשונה בהכשות נחש מצאה שאין הצדקה לשימוש בחסם עורקים, ושפעולות כמו חיתוך, מציצה ורפואות עממיות אינן מועילות ועלולות להזיק או לעכב פינוי רפואי.
האם כל הכשה היא ארסית?
לא. חלק מההכשות הן מנחשים לא ארסיים, וחלק מהכשות נחש ארסי הן "הכשות יבשות" שבהן לא מוזרק ארס משמעותי. אבל בשטח אי אפשר לסמוך על זה. קיימת תופעה של "dry bite", אך עדיין ההנחיה היא לפנות מיד לעזרה רפואית ולא להמתין להופעת תסמינים.
סימני אזהרה שמחייבים פינוי דחוף במיוחד
יש להזעיק עזרה רפואית בכל הכשת נחש, ובמיוחד אם מופיעים:
- נפיחות מתקדמת
- כאב משמעותי
- שינוי צבע סביב ההכשה
- חולשה, סחרחורת, ישנוניות או בלבול
- הקאות
- קוצר נשימה
- דימום מהחניכיים, שתן דמי או שטפי דם
- צניחת עפעפיים, קושי בדיבור או בבליעה, חולשת שרירים
ארס של נחשים שונים עלול לפגוע ברקמות, בקרישה, במערכת העצבים או בנשימה; WHO מציין שארסים מסוימים גורמים לנמק מקומי, אחרים להפרעות קרישה ודימום, ואחרים לשיתוק המחייב תמיכה נשימתית.
ילדים: למה נזהרים יותר?
אצל ילדים אותה כמות ארס היא "מנה גדולה יותר" ביחס למשקל הגוף. לכן גם הכשה שנראית בהתחלה קטנה עלולה להתפתח. בנוסף, ילד מפוחד עלול לרוץ, לבכות ולהפעיל את השרירים, מה שעלול לזרז פיזור ארס. המסר להורים: לא להיכנס לפאניקה, אבל לא להמעיט בערך האירוע.
האם צריך לזהות את הנחש?
אם אפשר לצלם את הנחש ממרחק בטוח, זה עשוי לעזור לצוות הרפואי. אבל אין לרדוף אחריו, אין לנסות להרוג אותו, אין להרים אותו גם אם נראה מת. CDC מדגיש לא להרים, ללכוד או לגעת בנחש, גם לא בנחש מת, וממליץ לצלם רק ממרחק בטוח אם הדבר אפשרי.
מניעה: איך מורידים סיכון להכשה?
- לא מכניסים ידיים לשיחים, אבנים, מחסנים או ערימות עצים בלי לראות לאן
- בגינה ובטיול: נועלים נעליים סגורות
- לא מרימים אבנים בידיים חשופות
- שומרים חצר נקייה מערימות גרוטאות, עשבייה גבוהה ומקומות מסתור
- בלילה משתמשים בפנס
- מלמדים ילדים לא להתקרב לנחש "כדי לראות"
- אם רואים נחש בבית או בחצר, מתרחקים וקוראים ללוכד מוסמך
לזכור בשלוש מילים
להרחיק. להרגיע. להזעיק.
מרחיקים מהנחש, משאירים את הילד במנוחה, ומתקשרים למד״א 101. לא חותכים, לא מוצצים, לא קושרים, לא שמים קרח.
המידע באתר נועד להרחבת ידע ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. במקרה של הכשת נחש, יש לפנות מיד לעזרה רפואית (מד״א 101). במצב דחוף או בהופעת סימני אזהרה, אל תחכו לשיפור בתיתוק עצמי.