הכינוי "אמבה אוכלת מוח" נשמע מפחיד מאוד, אך חשוב להבין את הסיכון בפרופורציה הנכונה: המחלה שנגרמת מנגלריה פאולרי נדירה ביותר, אך כאשר היא מתפתחת היא קשה ומתקדמת במהירות.
משרד הבריאות אינו אוסר כיום על רחצה בכנרת, אך בעקבות זיהוי מקרה הקשור לחשיפה למי הכנרת הוא ממליץ לנקוט אמצעי זהירות שמטרתם העיקרית היא למנוע חדירת מים לאף.
בשורה התחתונה
- ההדבקה נדירה ביותר.
- היא אינה מתרחשת מבליעת מים.
- המחלה אינה עוברת מאדם לאדם.
- ההדבקה עלולה להתרחש כאשר מים המכילים את האמבה חודרים לאף.
- אדם שמרגיש טוב לאחר רחצה אינו זקוק לבדיקה או לטיפול מניעתי.
- הופעת חום, כאב ראש משמעותי, הקאות, קישיון עורף, בלבול או שינוי במצב ההכרה לאחר חשיפה למים מתוקים מחייבת פנייה דחופה לטיפול רפואי.
מהי נגלריה פאולרי?
נגלריה פאולרי, Naegleria fowleri, היא יצור חד־תאי זעיר החי באופן חופשי בסביבה. היא אינה חיידק ואינה נגיף. היא נמצאת בעיקר בקרקע ובמקורות מים מתוקים וחמים, כגון אגמים, נהרות, מעיינות חמים ובריכות שאינן מתוחזקות ומחוטאות כראוי.
בסביבה הטבעית האמבה ניזונה בעיקר מחיידקים וממיקרואורגניזמים אחרים. היא אינה זקוקה לגוף האדם כדי לחיות ואינה "מחפשת" בני אדם. רוב בני האדם שייחשפו למים שבהם היא נמצאת לא יחלו. מידע נוסף מה־CDC.
מדוע קוראים לה "האמבה אוכלת המוח"?
זהו כינוי תקשורתי ולא שם רפואי.
במקרה הנדיר שבו מים המכילים את האמבה חודרים עמוק לחלל האף, היא יכולה לעבור דרך רירית האף, להתקדם לאורך עצב הריח ולהגיע לרקמת המוח. שם היא גורמת לפגיעה ישירה ברקמה ולתגובה דלקתית קשה ומהירה.
המחלה נקראת דלקת אמבית ראשונית של המוח וקרומי המוח, Primary Amebic Meningoencephalitis או בקיצור PAM. הכינוי "אוכלת מוח" מתאר בצורה דרמטית את הנזק שנגרם לרקמת המוח, ולא את אורח חייה הרגיל של האמבה.
כיצד מתרחשת ההדבקה?
ההדבקה מתרחשת כאשר מים המכילים את האמבה נכנסים לאף. הדבר עלול לקרות במהלך:
- צלילה או קפיצה למים.
- הכנסת הראש מתחת למים.
- משחקי מים שבהם מים ניתזים לאף בלחץ.
- סקי מים, אופנוע ים ופעילויות דומות.
- שטיפת אף או סינוסים במים שאינם סטריליים, מזוקקים או מורתחים ומצוננים.
האמבה נעה מחלל האף לאורך עצב הריח, דרך אזור בבסיס הגולגולת, ומשם לרקמת המוח.
לעומת זאת, אי אפשר להידבק מבליעת מים המכילים את האמבה, והמחלה אינה עוברת מאדם לאדם. אין גם עדות להדבקה מאדי מים, מערפל של מקלחת או מאדים של מכשיר אדים. הסבר ה־CDC על דרך ההדבקה.
מה ידוע על המקרים בישראל?
לפי מסמך משרד הבריאות, מאז שנת 2022 אובחנו בישראל ארבעה מקרים:
- המקרה הראשון, בשנת 2022, נקשר ככל הנראה לחשיפה בשלולית חורף בבקעת בית נטופה.
- שני מקרים שאובחנו בקיץ 2024 נקשרו בחקירה האפידמיולוגית לפארק מים שעל חוף הכנרת.
- במקרה הנוכחי החשיפה הייתה למי הכנרת עצמם.
לשלושה מארבעת המקרים קיים קשר אפידמיולוגי לאתרים באזור הכנרת. מאחר שמדובר באמבה סביבתית הקשורה למקווי מים, אזהרת משרד הבריאות מתייחסת לכל חופי הכנרת ולא רק לחוף כורסי.
משרד הבריאות מדגיש כי אין איסור כניסה לכנרת. אירועי שחייה שבהם קיימת חשיפה משמעותית למים נדחו עד לירידה בטמפרטורת המים. לפי המסמך, בטמפרטורה של 24 מעלות ומטה שגשוג האמבה יורד משמעותית.
מדוע לא פשוט דוגמים את מי הכנרת?
איתור האמבה במקווה מים גדול אינו פשוט. גם אם דגימת מים מסוימת נמצאה שלילית, אי אפשר להסיק מכך שאין אמבות בחלק אחר של האגם או במועד אחר. לכן תוצאה שלילית עלולה ליצור תחושת ביטחון שאינה מוצדקת, ומשרד הבריאות אינו מסתמך על דיגום נקודתי כדי לשלול את הסיכון.
עד כמה המחלה נדירה?
מדובר במחלה נדירה ביותר. במסמך משרד הבריאות מצוין כי בספרות המדעית דווחו פחות מ־500 מקרים בעולם.
ה־CDC מדווח על 180 מקרים שאובחנו בארצות הברית בשנים 1937 עד 2025, בדרך כלל בין אפס לשמונה מקרים בשנה. חלק מהמקרים המוקדמים זוהו בדיעבד. המספר הגבוה ביותר נרשם בקרב בנים בני 10 עד 14, ככל הנראה בשל דפוסי פעילות כמו צלילה, קפיצה למים ומשחק בקרקעית, ולא בשל רגישות ביולוגית מוכחת. נתוני התחלואה המעודכנים של ה־CDC.
מהם תסמיני המחלה?
התסמינים מתחילים בדרך כלל כחמישה ימים לאחר החשיפה, אך יכולים להופיע בתוך יום אחד ועד 12 ימים.
התסמינים הראשונים עלולים לכלול:
- כאב ראש משמעותי.
- חום.
- בחילות והקאות.
בהמשך עלולים להופיע:
- קישיון עורף.
- בלבול או קושי להגיב לסביבה.
- ישנוניות חריגה.
- הפרעה בשיווי המשקל.
- פרכוסים.
- הזיות.
- ירידה במצב ההכרה.
התסמינים הראשונים דומים לעיתים לדלקת קרום המוח חיידקית או נגיפית. המחלה מתקדמת במהירות, ולכן יש חשיבות רבה לציון מפורש של החשיפה למקווה מים מתוקים בפני הצוות הרפואי. פירוט התסמינים והזמן מהחשיפה באתר ה־CDC.
האם צריך להיבדק לאחר רחצה בכנרת?
לא. אדם שמרגיש טוב אינו צריך לפנות לבדיקה רק מפני שרחץ בכנרת.
אין בדיקת סקר מומלצת לאנשים ללא תסמינים, ואין צורך בטיפול מניעתי. הבירור נדרש רק כאשר מופיעים תסמינים המתאימים למחלה.
אם לאחר החשיפה מתפתחים חום, כאב ראש משמעותי, בחילות או הקאות, ובמיוחד קישיון עורף, בלבול, ישנוניות חריגה, פרכוסים או שינוי במצב ההכרה, יש לפנות בדחיפות לטיפול רפואי ולציין את החשיפה למי הכנרת או למקווה מים מתוקים אחר.
כיצד אפשר להפחית את הסיכון?
מי שבוחר לרחוץ בכנרת יכול להפחית את הסיכון באמצעות כמה צעדים פשוטים:
- להשתמש באטם אף מתאים.
- להימנע ככל האפשר מצלילה ומקפיצה למים.
- להימנע מהכנסת הראש מתחת למים.
- להימנע מפעילות שבה מים נכנסים לאף בלחץ.
- לא לחפור או לערבל את הקרקעית במים רדודים.
- לשטיפת אף או סינוסים להשתמש רק במים סטריליים, מזוקקים, או במים שהורתחו וצוננו.
אטם אף מפחית את האפשרות לחדירת מים, אך אינו מבטיח אפס סיכון. המלצות המניעה של ה־CDC.
האם ניתן לטפל במחלה?
קיים טיפול משולב במספר תרופות, אך המחלה קשה מאוד ומתקדמת במהירות. שיעור התמותה המדווח גבוה מ־97%, אם כי תועדו בעולם מספר קטן של מחלימים.
הסיכוי להצלחת הטיפול תלוי, בין השאר, בחשד מוקדם, באבחון מהיר ובהתחלה מיידית של טיפול משולב וטיפול בלחץ ובבצקת המוחית. הנחיות הטיפול המקצועיות של ה־CDC.
מעט היסטוריה
בשנת 1912 הציע החוקר אלכסייף את השם Naegleria לקבוצת אמבות שיכולות לעבור גם לשלב בעל שוטונים.
בשנת 1965 תיארו הרופאים האוסטרלים מלקולם פאולר ורודני קרטר מספר מקרי דלקת מוח קטלנית. בתחילה חשבו שמדובר באמבה מסוג Acanthamoeba, ורק בהמשך זוהה המחולל כחבר בסוג Naegleria.
בשנת 1970 נקרא המחולל Naegleria fowleri, על שמו של פאולר, שהפיק את אחת התרביות הראשונות מרקמת מוח אנושית. ההיסטוריה ושורש השם בכתב העת של ה־CDC.
האם קיימות אמבות מסוכנות נוספות?
כן. קיימות אמבות סביבתיות נוספות שעלולות לגרום למחלות קשות, אך דרך ההדבקה והמהלך שונים:
Acanthamoeba
אמבה המצויה במים, בקרקע ובאבק. היא מוכרת בעיקר כגורם לדלקת קשה בקרנית, במיוחד אצל משתמשי עדשות מגע. באנשים עם דיכוי חיסוני היא עלולה לגרום גם למחלה של המוח, העור והסינוסים. מידע על Acanthamoeba.
Balamuthia mandrillaris
אמבה החיה בקרקע, באבק ובמים. היא יכולה לחדור דרך פצע בעור או בעקבות שאיפה ולגרום לדלקת מוח אמבית גרנולומטוטית, שבדרך כלל מתפתחת לאט יותר מ־PAM. מידע על Balamuthia.